<h1>העיטור שער שני ברכת חתנים ח"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
חלק השני. כניסתה לחופה. והוא שאמר לעולם היא ברשות האב עד שתכנוס לרשות הבעל לנשואין ואר"ה (קידושין ה'.) חופה קונה מק"ו ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה אלמא אינו קונה קנין גמור עד שתכנוס לחופה. וחופה היא שמוסר האב ומכניסה לבעלה לבית שיש בה חידוש כגון אלו הסדינין קור"טתט סביבות הכותלים ויש שעושין סוכה בוורד והדס כפי המנהג ומתיחדין בה שניהם והיא שקורין טלמ"י בלע"ז. והאומר חופה היא הסודר שחופין ראשיהן בשעת הברכה לאו מלתא מדגרסינן בסוכה (כ"ה:) וליחדו בחופה וליכלי בסוכה אין שמחה אלא בחופה. גרסי' בירושלמי (כתובות פ"ד ה"ז) עד שתכנוס לחופה לא סוף דבר לחופה (אבל) [אלא] לבית שיש בו חופה ש"מ מקום מיוחד כעין כילה שיושבין ביניהם השושבינין והם הנשואין והכי תניא באבל רבתי (שמחות פ"ח) עושין חופה לחתנים וכלות ותולין בהם א' דבר שהביאו אוכל נפש וא' שלא הביאו אוכל נפש דר"מ וחכ"א אין תולין אלא דברים שלא הביאו א"נ ואלו דברים שתולין בהם אגוזים שלא הביאו אוכל ורמונים שלא הביאו אוכל ולשונות של ארגמן וכו' כללו של דבר כל דבר שתולין בחופה אסור בהנאה. וגרסי' בירושלמי (בפ"ג דסוכה) (פ"ט דסוטה הט"ו) אלו הן חופת חתנים סדינין המצויירין וסהרוני זהב תולין בהם. ואעפ"י שמנהג הכילה אינו אלא לבתולה באלמנה נמי כיון שנכנסה לשם נשואין ויש בו מקום מיוחד והצעת המטה להתייחד שניהם הרי הוא כבית שיש בו חופה וע"ז שנינו (כתובות ב'.) בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי שפעמים בשבת ב"ד יושבין בעיירות.
